מאמרים אחרונים
22/07/2024
קריאה קטנה בסיפורו הקצר של גי דה מופסאן "משוגע" בנוגע להיפנוזה ומטמורפוזה בפה ובאוז, והקשר אל הגוף הממשי.
14/07/2024
חזרה אל המשפט המפורסם והשנוי במחלוקת (האומנם?) של פרויד במאמרו הקריטי "אנליזה סופית ואינסופית", אודות תסביך הסירוס והסלע המדומיין באמצע הדרך המדומיינת.
21/06/2024
קריאה בשירו של ייטס לצד קריאה בבלי "מסכת עבודה זרה" מצביעה אל החיים, בעוד האדם באותה קטסטרופה אנושית המסרבת לחיים בשם אחד אדיש ונרצה כאחד.
27/05/2024
רשמים מהסרט מאת לארי ויינשטיין על ארטורו טוסקניני (1867-1957), המנצח האיטלקי הידוע.
15/05/2024
לקרוא את פרויד עם פרנצי, לקרוא את פרנצי עם לאקאן, ואז לקרוא את המצב כיום עם פרויד ופרנצי: כמה מילים על סוף העולם.
באחד הרגעים באנליזה, עלה בי דחף עז לכתוב. אך לא היה זה דחף לכתוב באותו המובן האקדמי או הספרותי, אלא לכתוב כדי שמשהו מהטקסט יקרא.
היה זה דחף אשר קשור, אני מבין בדיעבד, בתפקודה של הכתיבה כתזכיר (באנגלית – Note), דבר אשר שמים אליו לב, אשר מזכיר, אשר שומעים וקוראים אך גם באופן מפתיע אותו דבר אשר אנו נוטים לשכוח או, במילותיו של פרויד בהמשך המאמר שציטטתי לעיל, "לעוות".
התזכיר, או ה-note, כמו תו מוסיקלי, מזכיר נשכחות (ולעיתים, אוסיף, גם משכיח נזכרות). משהו מהתו הזה, אשר קושר יחד את הכתיבה והמוזיקה, קיבל תצורה של הדחף לכתוב.
קראו עוד >>"השפה יצרה את מושג הכאב הפנימי, הנפשי, וכי היא מציבה את התחושות של אובדן האובייקט כשוות ערך לגמרי לכאב הגופני."
- פרויד, 1926 -
