ישנו חלק ב' על פרנצי בדרך אליכם, כבר מוכן אך עדיין מתמהמה. זוהי אותה התמהמהות [התמה-המהות, (הת)מה-מהות, הת-מה-מה-הות, ועוד] הקשורה בשאלות של מהות, ועל כן באתיקה [העוסקת ב-"איך"]. אך הנה זה בדרך, ובעיקוף קצר הקדמתי לומר משהו על השפה דרך קול אחר.
"כאשר לאקאן כותב הלא-מודע מובנה כשפה [langage]," או שוב, כי "שפה היא תנאי ללא-מודע" הוא בעצם חושב במובנים של "langue" במובן של סוסיר." [1]
פרדינן דה-סוסיר, אשר ספרו על הקורס לבלשנות תורגם לעברית [2], היווה גורם מהותי לניתוחיו וגישתו של לאקאן אל השפה. הבלשנות הינה אבן דרך בפסיכואנליזה, גם אם אין הלימה ביניהן [וחומסקי לקח זאת קשה וללב... מה לעשות, לא כולם רוצים רוצים לקרוא...]. כאן גם אוכל לומר כי היה זה לאקאן שטען שלפרויד לא היה את סוסיר, שהוא לא ידע אודותיו, אך למעשה יש בכך טעות. לא רק מאחר ופרויד ביקר בצרפת, ולמד אצל שארקו כמובן. זה סתם מקרי לומר זאת [אולי]. לא... זו טעות אשר גיליתי בשל תחביבי לקרוא בכתבי אנליטיקאים ותיקים מתקופתו של פרויד, שם נתקלתי בשם המפתיע – ריימונד דה-סוסיר (Raymond de Saussure).
ריימונד דה-סוסיר (1894-1971) היה פסיכואנליטיקאי שווייצרי והנשיא הראשון של הפדרציה הפסיכואנליטית האירופאית. הוא נולד בג'נבה, בנו של פרדינן דה-סוסיר, ועבר אנליזה עם... כן כן... אחד בשם זיגמונד פרויד. הוא היה ממקימי החברה הפסיכואנליטית הפריזאית, זאת לפני ששהה זמן מסוים במוסד הפסיכואנליטי בברלין ושם עבר אנליזה עם פרנץ אלכסנדר (Franz Alexander). במהלך מלחמת העולם השנייה, ריימונד חי בניו-יורק. ובשנת 1952 הוא חזר אל שווייץ, שם הקים עם אחרים את מוזיאון ג'נבה להיסטוריה של המדע, וייסד את הפדרציה הפסיכואנליטית האירופאית יחד עם וילהלם סולמס-רודלהיים בשנת 1966, אשר גם היה לנשיאה הראשון כאמור.
אפשר להניח, וזו הנחה [אולי גם מישהו יום אחד ירים את הכפפה], שאולי גם פרדינן דה סוסיר ידע או שמע משהו על הפסיכואנליזה. כן, זו אפשרות. למה לא? ריימונד פרסם את עבודתו הראשונה על פסיכואנליזה בצרפתית – "השיטה הפסיכואנליטית" [3] – בשנת 1922 [אגב, נחשו מי כתב את ההקדמה? כן, כן... פרויד בעצמו ובכבודו]. אומנם פרדינן נפטר בשנת 1913, אך מי יודע מתי החל ריימונד להתעניין בנושא וכמה עבד עד שהגיע לפרסום ספרו זה?
ואולי [...גם זו הנחה...] הוא החל את עיסוקו בפסיכואנליזה בעקבות פטירתו של אביו? יהא אשר יהא, ישנה גם אפשרות זו. במילים אחרות... פרויד כנראה כן ידע משהו על סוסיר האב. אולי לא בדרך אליה לאקאן מתכוון, אבל סביר להניח שכן דרך ריימונד והאנליזה. אך אני טוען, ואפשר להתווכח על כך, שקריאה קרובה בכתביו של פרויד מעידה כי הוא לא היה זר אל הבלשנות, וכי הנושא של ייצוגים [ועל כן גם מסמנים] לא היה זר לו - גם אם פחות במופגן כשם שעשה לאקאן. נראה לי כי פרויד יותר התעניין בפונקציות הרטוריות, נאמר זאת כך – לכן אולי הוא בכל זאת ידע משהו על, או גילה עניין ב-, עבודתו של פרדינן. אולי.
בכל מקרה, לאקאן מבנה את הלא מודע כשפה, וישנם רבים אשר טוענים כי עמדה לאקאניאנית זו מנותקת לחלוטין מפרויד [מנותקת מפרויד... זו בדיחה משעשעת אם חושבים על זה]. כאילו מדובר בהמצאתו של לאקאן, ללא קשר לפרויד [המצאה פסיכואנליטית ללא קשר לפרויד... זו אולי הבדיחה המשעשעת מכול], אך אני חושב שזה פשוט לא נכון. [4] לא צריך להיות קורא אדוק של פרויד כדי לראות כיצד לכל אורך כתיבתו עיסוקו בשפה ובפונקציות של שפה חוזר וצץ שוב ושוב. כך, למשל, בספרו פירוש החלום פרויד חוזר שוב ושוב אל פונקציות רטוריות, ממחיש אותן, מסביר אותן, מדגים אותן, ומראה כיצד הן פועלות בחלומות, כמו גם בדיבור עליהם ובפעולות הנפש. וזה לא נגמר שם.
מבחינתי, אמירתו של לאקאן ש-'הלא-מודע מובנה כשפה' היא קריאה בפרויד, אומנם תוך שהוא נעזר בבלשנים כגון סוסיר, אך בפועל זה גם מה שפרויד עושה. האם זה כל מה שפרויד עושה? לא. זאת אומרת, הלא מודע מובנה כשפה, והמונח "כ-" [like] הוא חשוב. זאת אומרת, הלא מודע אינו מקבילה אדוקה של המילה שפה, והשפה היא תנאי ללא-מודע [the condition of], אך אין זה אומר שהלא-מודע שווה לשפה, יש הבדל בין השניים [לא-הכול].
"באופן דומה, כאשר הוא מציע להטמיע את המכניזמים הפרוידיאניים של עיבוי והתקה במטאפורה ומטונימיה, הוא הרבה פחות חושב במובנים של הטְרוֹפִּיים [trope] הרטוריים הקלאסיים מאשר בפירוש הבלשני הפרטיקולרי המוצע על ידי יאקובסון במאמרו המפורסם על אפזיה."
טוב, יש לי מה לומר על המשפט הזה שהבאתי כציטטה [אני לא כל כך מסכים עמו], אבל אעשה בו שימוש אחר: אני לא יודע אם יצא לכם לקרוא את מאמרו של יאקובסון על אפזיה, אני מאוד מקווה שכן. יאקובסון היה בלשן יהודי-רוסי מפורסם מאוד, אשר מזוהה בעיקר עם אסכולת פראג לבלשנות. כמו פרויד, גם הוא נאלץ בסופו של דבר להגר, ומצא את דרכו אל עבר ארה"ב, בדומה לריימונד דה סוסיר [גם הוא בשל המלחמה, אם כי מסיבות שונות כמובן]. עבודתו של יאקובסון עם שפה ופואטיקה היוותה השראה מהותית עבור לאקאן, ואמליץ בחום לקרוא בכתביו, אשר חלקם התפרסמו בעברית בעבר [5].
איני בטוח עד כמה אוזניכם רגישה לכך, אז אומר זאת במפורש – אני לא יודע אם יצא לכם לקרוא את מאמרו של פרויד על אפזיה. [6] וזה פרויד כ-10 שנים לפני פירוש החלום. ראוי לשמוע זאת היטב: גם פרויד וגם יאקובסון פתחו את הקריירה שלהם בנושא של אפזיה, בעיית כשל הקשורה בשפה, בתפקוד הייצוגים ואופן פעולת השפה. מאמרו של פרויד על אפזיה אינו מאמר נוירולוגי קלאסי, ובטח שאינו נוירולוגי גרידא, הוא עוסק שם בשאלת הייצוג באופן מהותי ביותר, וכמותו עושה גם יאקובסון – בדרכו שלו.
"לא משנה עד כמה ייתכן ולאקאן הרחיק עצמו מהבלשנות מאוחר יותר (אשר אליה הוא הנגיד את ה-"לינגוויסטרי" [linguistery] שלו), ברור כי המודל העיקרי שלו לתאוריה שלו על שפה, גם אם בשלילה, הינו זה של מדע הבלשנות בגרסתו הסוסיריאנית"
במילים אחרות, לאקאן אינו פועל בתוך מערכת סגורה הרמטית, הוא אינו מציב את הלא-מודע המובנה כשפה כסוג של הרמטיות פילוסופית. הוא פונה אל פרויד וסוסיר כדי ללמוד מהם משהו על האופן הסטרוקטורלי של הלא-מודע, מתוך ההנחה כי הלא-מודע אינו איבר אנטומי בגוף. אין זה אומר שהלא-מודע אינו קשור [מלשון קשירה] באיברי הגוף, ולכן גם במוח. קשור ונקשר, אך אינו שם.
ובכן... אם אוזניכם הייתה אדוקה עד כה, ודאי שמתם לב כי פתחתי את דברי במישהו אחר, זאת אומרת בפרנצי. אמרתי שזה קשור במסמן התמהמהות, שיש גם עניין הקשור באתיקה. הזכרתי גם כי זה קשור בקול אחר, ואז הבאתי בפניכם קולות אחרים. אפשר לחזור אל כך לרגע, להתמהמה על הסיבוב שעשיתי כאן, אוכל לומר על כך שזה קשור בהכנת הקרקע – יש דברים שחשוב לזכור, להזכיר ולהיזכר בהם – יש בכך התעקשות למקם את הדברים נכון. ואם לא ברור מדוע זו אמירה חשובה לפני כל עבודה עם פרנצי, או איך זה קשור באתיקה, תאלצו להמתין עוד קצת כדי להבין טוב יותר.
הציטוטים המובאים בפוסט זה לקוחים מהמאמר המסקרן "What is Called Subject?: A Note on Lacan's "Linguistery"" מאת Mikkel Borch-Jacobsen & Douglas Birk.
[2]
בהוצאת רסלינג [כאן].
[3]
שם הספר בצרפתית הינו La Méthode Psychanalytique, והוא זמין לקריאה עבור קוראי צרפתית [כאן].
[4]
אומר משהו על עמדתי בנושא. אני בדעה כי כל מה שנושא את הכותר "פסיכואנליזה" הינו קשור לפרויד. גם אם אין בטענה התיאורטית בנכתב דבר אשר ניתן לייחס להיותו פרוידיאני. מעצם העובדה כי המונח "פסיכואנליזה" מוטבע על דבר-מה, הרי זוהי כבר תצורת-תגובה לפרויד [לכל הפחות]. משום כך, יש להניח כי חלק מן התגובות ינסו למקם את פרויד והוראתו באופנים שונים, וחלק ינסו למחוק את פרויד מהשיח הפסיכואנליטי [שזה אבסורד מוחלט]. אך זוהי התעקשות כי כל עמדה אשר נושאת את התואר "פסיכואנליטית" הינה למעשה תגובה לפרויד, ובשל כך ניתן למקם אותה בשיח הפסיכואנליטי כפונקציה של [בין השאר] הלא-מודע. משום כך, אין לזלזל בעמדות פסיכואנליטיות [אפילו המופרכות ביותר], אלא לנתח אותן [אנליטית] בכדי למקם אותן נכונה, כדי ללמוד משהו על הפסיכואנליזה כפרוידיאנית.
[5]
בספר הנושא את הכותרת 'סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה' מאת רומאן יאקובסון, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואולי עוד ניתן לרכוש עותקים שלו בעיקר בחנויות ספרים יד שניה ואולי גם דרך האתר סימניה [כאן].
[6]
פרויד, “On Aphasia”, 1981.
----
התמונה מתוך:
William Caxton showing specimens of his printing to King Edward IV and his Queen (1499-1502)
האם הלא מודע מובנה כשפה? אפשר לגשת עם השאלה הזו לקריאה בפרויד ולאקאן, אבל הפעם עשיתי סיבוב דרך סוסיר, בעצם – ריימונד דה סוסיר. מי זה בכלל ריימונד דה סוסיר!?
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.