משאלות מלחמה

מקטע מתוך הספר "על החלום" של פרויד משך את תשומת לבי. הוא כותב,

חלומה הוא פשוט חלום של קוצר רוח, כפי שקורה כרגיל לפני נסיעות, ביקורים בתיאטרון ותענוגות דומים שאנו מצפים להם בדריכות.

כשפרויד כתב זאת, איני יודע אם כיוון ליבו גם אל תענוגות המלחמה. אך ללא ספק, מה שמתרחש בישראל בימים אלו, נוגע בתענוגות המלחמה – אי אפשר לומר שישראל לא ציפתה בדריכות למלחמה הזו, על איראן, לכאורה. ההשתלהבות נבנית שנים, עוד קרש ועוד קרש למדורה. "האויב העיקרי", "הסכנה הקיומית", שלל כינויים נזרקו באוויר – בהתכוונות מוחלטת – אך בעיקר מתוך מדיניות נרקיסיסטית ואנוכית שמנצלת את אשר המציאות מציעה. והנה מלחמה (מיותר לציין שוב, כי מי זוכר את הסבבים הקודמים), וההתלהבות אורגיאסטית במיטבה, והעין סתומה והאוזן אטומה.

אך כדי להסתיר ערגה זו מעצמה, הותק המצב אל ההזדמנות הכי פחות הולמת את הרגשת השמחה, הזדמנות שאכן כבר הוכיחה את עצמה פעם אחת במציאות.

ההזדמנות והרגשת השמחה... מהי ההזדמנות למלחמה זו? התאספות הצמרת האיראנית בנקודה מסוימת? אולי, זה תירוץ יפה. מוכנות אמריקאית? ללא ספק זה תרם. אך מה לגבי שאר הדברים – משפטו של נתניהו, הדחת בן גביר, קריסת המערכות הציבוריות, אינסוף אזרחים ללא בתים או מגורים (שלא לדבר על מיגון), השקעת תקציבי עתק בעסקנות עבריינית (התנחלויות, חרדים, מקורבים, תעמולה, וכו') – איך אפשר להיחלץ מכל אלו במהירות? אה כן... מלחמה. ולמה לא מלחמה ממש גדולה כזו, עם איראן, שגם ככה צריך להילחם?

כמובן שאין טעם להזכיר את זה שמעולם הממשלה הזו, או ביבי, לא טיפלו בנושא איראן. לייצר אויב דורש לעודד את צמיחתו. גרסת "חמאס הוא נכס" במהדורה האיראנית היא (גם) תוצרת ישראל. האם מלחמה היא לקיחת אחריות? למה...? זו בדיחה עגומה, הרגשת השמחה היא ניסיון להיחלץ מהקטסטרופה בה אנחנו נמצאים. הנה סיבה למסיבה! ראש הנחש נפל! חגיגות בירושלים, תהילה ברחובות, ואפשר לחזור לעבוד – הכול קשורה, רק כמה מתים פה ושם. רק כמה. הפעם.

שימו לב עוד לכך שההתנהגות הרגשית בחלום מותאמת לא לתוכן החלום שנדחף קדימה, אלא לתוכן הממשי שנותר מוצנע מאחור.

מה נותר מוצנע מאחור, מאחורי צהלת המלחמה וארשת ההתלהבות? אנשים רוקדים עם חולצות "מות הנכדים"? אלימות גואה בשטחים? פלנגות ימין פשיסטיות שמפרקות אנשים במכות? משטרה שמפשיטה אנשים כך סתם, באלימות ברברית נטולת כל רסן? בתי משפט מסורסים ורועדים אל מול ממשלה אלימה תומכת-חמאס (ומדברי שר המשפטים אפשר גם להסיק – תומכת בנאצים)? מהי ההתלהבות הזו? מה מוצנע?

המצב בחלום מקדים את המפגש המחודש הנכסף; הוא אינו נותן מוצא לתחושת הכאב.

לעיתים מלחמה היא חלום. אל לנו למהר ולהסיק שתמיד הכול רק "ממשי" כי זה תואם את ההגדרה "מלחמה". לעיתים, מלחמה היא מימוש משאלת חלום, ומשרתת את מטרות החלום – להמשיך ולחלום, שהכול בסדר, ישראל תמיד חזקה, תמיד ננצח, הכול טוב. נומו, ישראלים טובים, הכול בסדר. האויב מת. שוב. ושוב ננצח. המשיכו להתענג בשלווה. עם ישראל חי. לפחות מי שלא מת עד עכשיו.