הלן מדברת יצירה
בודלר אצל לאקאן
04/04/2025את היצירה "Mountains and Sea" (1952) הלן פרנקנטלר ציירה בגיל 23 שנים. אחת מהיצירות החשובות, שהובילו לז'אנר בפני עצמו בתחום הציור, עם צבעים מדוללים שנספגים בבד הציור בגוון דהוי ומעומעם, אך עם תחושה של ציור חי ונושם.
הלן, ממשפחה יהודייה אמריקאית, אביה שופט בית המשפט העליון בניו יורק, הייתה יכולה ללמד דבר או שניים את אזרחי ישראל לו רק היו טורחים להקשיב, לשמוע, מה אנשים אומרים.
"אין חוקים," אמרה בתו של שופט בית המשפט העליון, והוסיפה "כך נולדת אומנות, כך מתרחשות פריצות דרך. לכו נגד החוקים או התעלמו מהחוקים. זה מה שמדובר בו בהמצאה."
לא נגד בית המשפט בשביל לצאת למלחמה ולכונן דיקטטורה פשיסטית, אלא בעד אומנות ויצירה חופשית, כזו שאינה כפופה לצנזורה, השתקה, 'מה אמור להיות' וכדומה.
"עלייך לדעת כיצד להשתמש בטעות, כיצד לזהות אותה, כיצד לשלוט בכך, ולהשתמש בדרכים להעלים אותה כך שהמשטח כולו נראה, מרגיש ונולד - הכול בבת אחת."
במקום לצאת למלחמה כנגד התאונות הקטנות בציור, הטעויות, להשתמש בהן כדי ליצור את הציור. עוד משהו שהמדינה הזו מסרבת להכיר בו, אלא מנסה לשלוט במציאות במקום כך.
"לאמנות יש רצון משלה. אין לה דבר עם הטעם באותו הרגע או מה מצופה ממך. זוהי נוסחה לאומנות מתה, או אומנות אופנתית."
במקום לפעול על פי 'דרישות', יש ליצור עם התחושה וההתנסות, לתת לציור לצייר אותך. כאן היום מעדיפים ללכת אחר דרישות 'המדינה', להיות על פי 'הסדר' של הדבר הנדרשים והמצופים - צבא, אחדות, מלך, ממלכה, אידיאלים, זה כל כך מת...
"אני לא מתחילה עם סדר צבע מסוים, אלא מוצאת את הצבעים תוך כדי עבודה."
הפעם לא החוקים שאנחנו מציבים לעצמנו, כאילו 'כך הדברים אמורים להיות', לא כי מישהו אחר בחוץ אמר, או איזה חוק, אלא מתוך איזה 'סדר' שכביכול מסדיר הכול מראש. להפך, אומרת הלן, מציירים - והציור בוחר את הצבעים דרכי. מוצאים אותם. יש בזה סיפוק.
אולי היה יכול להיות יפה יותר פה, אם לא היינו כל כך עסוקים בשליטה ושלטון. אם היינו עסוקים יותר ביצירה, ופחות בכפייה.
התמונה מתוך:
"Causeway" by Helen Frankenthaler (2001)
התבוננות ביצירות של הלן פרנקנטלר לצד ציטוטים, מעוררת בי מחשבות על החיים בארץ ישראל.
