יש רק דרך אחת לקרוא את בודלייר, בצרפתית.
תמיד מצאתי בכתיבה שלו - הזוועתית, המעוררת-פלצות - יופי עד כאב, המנתץ את המבט ומבקש עוד. זהו ליטוף על הלחי המנכיח את הפצע הפעור, המדמם לאורכה עד השפתיים. זוהי אש-יוקדת חסרת רחמים, המלטפת בעדינות תוך שנוגסת בבשרך, מכרסמת את אשר בפנים.
יש כיעור ביופי, מעידה כתיבתו של בודלייר, זהו הבלתי-נסבל המתלבש בבגדי המלך החדשים – מעורר פליאה, מושך, ובעוד אתה נבלע [בעוד] לוחש - "ו..."
את בודלייר פגשתי בגיל צעיר מאוד, אולי המשורר הראשון אי-פעם שקראתי [התעקשתי לקרוא!] בצרפתית. ומה לי... לאשכנזי-טריפוליטאי... ולצרפתית? הבנתי על כך משהו כשפגשתי את לאקאן. שנים אחרי. וגם אותו התעקשתי [אבל הרבה פחות] לקרוא בצרפתית. [אולי פעם גם אכתוב על איך נתקלתי בלאקאן ברחוב...]
למדתי שנתיים צרפתית, סיפרתי לעצמי שזה בשביל לקרוא לאקאן. בפועל קראתי הרבה יותר בודלייר ומונטרליי [מישל, מי-של]. אבל בעיקר בודלייר, תמיד חזרתי אל בודלייר. כמו סיבוב אחרי סיבוב, מערבולת שמובילה אל שום-מקום מלבד כאב [מילים כואבות]. זוועה [מילים זוועתיות]. שלווה [אך זו לא במילים כי אם באיך הן מוגשות].
ניסיתי לקרוא בודלייר באנגלית כמה פעמים, זה מעולם לא תפס אותו הדבר ["הדבר..."]. התלהבתי כשמאור כהן שחרר את האלבום הנפלא עם שירי בודלייר מתורגמים לעברית, אבל זה לא תפס דבר [משהו אחר לחלוטין]. כשזה בודלייר, זה תמיד בצרפתית. וזה תמיד יותר לא מובן מאשר מובן עבורי [אפרופו קריאה: במהלך לימודי הביבליותרפיה היו שהתעקשו שאוסיף "עבורי" בסוף אמירה, כאילו שאין זה מובן שזה "עבורי" רק מעצם העובדה שאני הוא זה שאומר זאת... עבור-מי]. אנחנו הולכים ומאבדים את היכולת להקשיב, את היכולת לקרוא, ובודלייר [כמו סיכה נעוצה בין חדרי הלב] כואב עם כל פעימה, מכריח אותך לקרוא דרך מסך הדמעות המציפות.
את הספר הראשון של בודלייר [והנני שוב צעיר בזמנים בהם האינטרנט היה מחרחר כמו מכשיר פקס לפני שיכולת להיבלע בישימון הדיגיטלי אשר כיום כה מובן-מאליו], ביקשתי מסבא שלי שישלח לי מארצות הברית [אבל אמריקאי נשאר אמריקאי, גם אם הוא בכלל רומני]. התעקשתי לקרוא בצרפתית, איפה מוצאים כזה בארץ? [חו"ל זה לא כאן]. הוא שלח את בת-זוגתו שתלך לחנות הספרים, ותביא לנכד שלו את הספר המוזר הזה. וזו – כמו בת-זוג טובה – רכשה שני ספרים במקום אחד ושלחה. כך ספרי הראשון של בודלייר היה לשני ספרים: פרחי הרוע ואסופה של פרוזה-שירה [דבר שנתקלתי בו פעם ראשונה: ספר אחד שהוא שניים]. היא כתבה לי הקדשה, אך מאחר ובקושי הכירה אותי יצאה הקדשה אמריקאית למדי [נימוסית בלי-נימוסין אך עם כוונה טובה].
אני זוכר אותי קורא את הצרפתית לצד האנגלית, מילה-מילה, משפט-משפט. משווה, תוהה, תועה וטועה, לומד לקרוא, ובסוף כל שיר נאנח עם דמעות בעיניים [בודלייר גורם להיאנח אך גם לגנוח]. אני זוכר את התחושה, את המְחוּשִׁים, ואיך כל פעם שאני חוזר לקרוא בודלייר – בצבעים עזים של ריקבון – אני שונה מאיך שהייתי לפני שהתחלתי בקריאה [גם אם זה רק האני שמשתנה, או ההוא שבמראה].
לקרוא את בודלייר [עם בודלייר], זה לקרוא את מה שאי-אפשר לכתוב. את מה שאי-אפשר לקרוא. זו כמו כתיבה מתוך מזל-חולה, מתוך אהבה-שבורה, מתוך השבר שתמיד שם בין כלום לכלום. כל כך יפה שזה מת, אך עדיין הלב פועם כמו תופים במארש לוויה – פועם יותר, עם הסיכה הנעוצה בין חדריו שמזכירה לך כי אתה חי.
Le Guignon
Pour soulever un poids si lourd,
Sisyphe, il faudrait ton courage!
Bien qu'on ait du coeur à l'ouvrage,
L'Art est long et le Temps est court.
Loin des sépultures célèbres,
Vers un cimetière isolé,
Mon coeur, comme un tambour voilé,
Va battant des marches funèbres.
— Maint joyau dort enseveli
Dans les ténèbres et l'oubli,
Bien loin des pioches et des sondes;
Mainte fleur épanche à regret
Son parfum doux comme un secret
Dans les solitudes profondes.
Charles Baudelaire
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.