שוכב על הספה, פי אומר דברים, ומהם אותם דברים המופקים ממני? דברים הקשורים באופנים שונים במילותיי, בגופי. האם הם נתיקים? האם הדיבור מפיק דבר-מה נתיק, נושר, נופל? או שמה הדיבור מתגלגל לו כך ואחרת על לשוני, שפתיי, שיניי, ומהווה חומר התענגותי? באנליזה, דברים מופקים דרך הפה. נראה כי זו אבחנה חשובה.
אנו אומרים כי כלי העבודה העיקרי בקליניקה [הפסיכואנליטית] הוא דיבור, אך מהו אותו דיבור אשר אליו אנו מתייחסים באמירה זו, אם לא נצא מאותה הנחה יסודית כי הדיבור הוא אמצעי להבעת דברים [הקרבה בין 'מבע' ו-'מבט' מסקרנת], זאת אומרת - דברים מופקים באמצעות הדיבור, "ריפוי בדיבור" (the talking cure, אמרה ברטה פפנהיים, הפציינטית הידועה של פרויד [1]), זאת אומרת כל עוד הדיבור אינו במשלב התלונה/רכילות [במשלב של אוננות].
ישנם הסוברים כי, כפונקציה, הדיבור הנו חתוך, מקוטע, מפורז, מורכב ממקטעים. זוהי הנחה עתיקה ביסודה. קל להבין זאת אם נאמר כי הדיבור מורכב מצלילים שונים המובחנים זה מזה, או אם נשווה בין דיבור לכתיבה על נייר אשר בה קל לזהות מילים מופרדות על-ידי מרווחים, ובכתב דפוס אפילו האותיות אינן שלובות זו בזו. בדידים זוהי הנחת המוצא המקורית של הפונולוגיה, המבוססת על פונמה, אשר היא יחידה צלילית קטועה, ובהרחבה – הדיבור מורכב מיחידות צליליות בדידות אשר הרכבתן יוצרת מילים למשל. על פי גישה זו, הדיבור הוא פרגמנטרי מיסודו.
כנגד כך, מראה רומן יאקובסון [בהרצאותיו בשנים 1942-3], כי למעשה הדיבור אינו מקוטע מיסודו. במשלב הצלילי ובתפקוד הגוף, ובהתאם להנחותיו של דה סוסייר [כפי שמציגן יאקובסון], חושף יאקובסון כי -
"הדיבור הנו תנועה מתמשכת ללא הפרעות [...] והצלילים חופפים זה את זה"
לדידו, כאשר אדם מדבר לא מתקיימות באופן טבעי אבחנות במשלב הצלילי או בהפקת הדיבור – צליליי ההברות עולים זה על זה, משתלבים ושלובים, והדיבור כולו מורכב מתנועה מתמשכת אשר כמעט ולא ניתן לחלקה למקטעים מובחנים באופן מובהק. בניגוד לגישה הפונולוגית הנושנה, הדיבור עצמו אינו כולל אבחנה בין פונמות באופן מובהק בהפקת הדיבור. זאת אומרת, הדיבור מיסודו אינו פרגמנטרי.
למעשה, אם נאמץ את אבחנותיו של יאקובסון, נכון יהיה לומר כי הדיבור כולל הפסקות. מוזיקה, למשל, כוללת הפסקות, אך הצלילים אינם בהכרח מופרדים זה מזה בעת הפקתם, כאמור הם משתלבים וממשיכים זה את זה – אלא אם יש הפסקה מובהקת. כך גם בדיבור - יש מן הקטוע, ויש מן המתמשך.
מהו אפקט הקטיעה או החיתוך בדיבור? את האפקט הזה יאקובסון מניח בראש ובראשונה בצד השומע, זוהי האוזן אשר מבחינה בין פונמות, גם כאשר אינן מתקיימות כבדידים בהפקת הדיבור. אליבא דיאקובסון, השמיעה היא שמייצרת את האבחנה בין הברות, מילים וכו', ובפועל הדיבור מתבצע כתנועה אחת המשכית. משום כך, יש לאמן את השמיעה להפריד ולייצר אבחנות, אין זה בהכרח כשרון מפותח מלידה.
השמיעה יכולה ליצור אבחנה צלילית בהינתן היכולת לזהות [לאבחן] בדידים צליליים, ומה שמסייע בכך הוא הבנייה של חוקיות מסוימת בדיבור, למשל – שפה ספציפית [עברית, אנגלית, וכו']. המערכת החוקית השפתית, או המוסיקלית למשל [הסמלית], אשר האוזן נדרשת בה כדי לסייע באבחנה הצלילית, ואליבא דיאקובסון גם המובן קשור בכך, למעשה מסייעת לאורגניזטור [האיבר, האוזן] לארגן את מה שאחרת היה עלול להיות 'רעש ללא מובן', ולהפוך אותו למשהו מאורגן הניתן לקריאה. כך, בהסבר מהיר וחפוז, האוזן מתפקדת כמארגן צלילי המייצר אבחנות.
בהמשך לדוגמת הכתיבה, זוהי פעולת קריאה. זוהי הקריאה אשר מבצעת אבחנה בחומר המונח לקריאה, אשר ללא יכולת האבחנה בקריאה [ללא האפשרות לזהות בדידים] לא ניתן היה לזהות כתב [אולי ציור, או קשקוש, או אפילו 'משהו' אמורפי]. כך האוזן, בפעולתה, קרובה מאוד לפעולת הקריאה, לא רק לשמיעה או הקשבה.
במילים אחרות, על מנת שהדיבור לא ישמר כולו כמקשה של תנועה אחת מתמשכת, ללא הפרדה, יש תחילה לזהות בו אפשרות [או פוטנציאל] של אי-רציפות [מלשון 'בדיד']. אומנם לא מהכיוון של פונולוגיה, אלא יותר מזה של הקריאה - זוהי הנחת המוצא בקליניקה להניח כי, ככל שמדובר בדיבור, ניתן וייתכן כי יתקיים בו אי-רציפות. זוהי תחילה פרקטיקה של קריאה, או שימוש באוזן כאיבר מארגן, אשר מאפשרת לעבוד עם הדיבור כמצע הניתן לקריאה.
ההפקה המתקיימת בדיבור, זו אינה עובדה. זו ע[א]בודה [למשל, אנליטית].
----
[1]
ברטה פפנהיים, הלא היא אנה או מ-'מחקרים בהיסטריה', הייתה לימים לאחת מחלוצות העבודה הסוציאלית. רבות נכתב אודות המקרה וההיסטוריה של פפנהיים [ראו למשל את מאמרו המפורט של תומס זאס], קצת פחות נכתב על האפקטים והסימפטומים המרתקים הקשורים בדיבור במקרה זה. חבל.
התמונה מתוך:
"Allegory of Music or Hearing, Apollo and the Muses on Mount Parnassus" by Paolo Fiammingo (1580-96)
האם דיבור הוא רציף או שמה אינו רציף? האם הוא מורכב מאלמנטים בדידים, למשל פונמות, או אולי הוא מוסיקלי יותר באופיו? מהו הדיבור מבחינה פסיכואנליטית?
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.