"להגיב על טקסט זה כמו לעשות אנליזה." [1]
העבודה עם טקסטים כתובים – פרוזה, שירה, עיון, עבודות אקדמיות, וכו' – היא עניין אשר אין לקחת כמובן מאליו. במיוחד בימינו, כאשר הטכנולוגיה בידי האדם המתקדם מנסה (ומצליחה) למחוק את קיומו של המודפס, זה אשר אינו ניתן לשינוי מרגע שהודפס, ולהמיר אותו בדיגיטליזציה של הכתוב, הטקסט אשר תמיד פתוח לשינוי ונזילות.
תחילה אתוודה, אך בסגנון היהודי [כך שאיני מחפש טהרה בווידוי] - אני מעדיף את הספר המודפס על פני הדיגיטלי. אני מעדיף דף נייר מקומט שנקרע מרוב שימוש מאשר מסך ברזולוציה 4K. אני מעדיף מדפים עמוסים למכביר בספרים שאת רובם לא אקרא עד תומם לעולם, מאשר תיקיות שתופסות מספר מגה בודדים על כרטיס זיכרון נייד או בענן.
אני מעדיף כך מאחר ויש הבדל בין לקרוא כאן, בפייסבוק, באונליין, בדיגיטל, לבין לקרוא על נייר. לפחות לטעמי. יש הבדל עבורי.
יש הבדל בין לקרוא (וגם לקרוע) את הדף, את המילים, את האותיות, לעלעל בהם, לקמט אתם, לסמן עם עט או טוש או עיפרון, להדביק מסמני מקום, ואף לשחוק את הספר עד שהוא מתפרק בין ידיך מרוב קריאה, לבין אותו עותק הרמטי, נקי [מסומן ככל שיהיה], אשר בהינד עכבר מהיר נותר כשהיה – חלק ומיותם.
הזיכרון הוא בפגמים, אני טוען, בפגמים כפי שהם זיכרונך. בדיגיטל אין פגמים, או לכל הפחות – ישנם הרבה פחות פגמים.
המרוץ הזה אחר המושלם, וה-כמעט-הצלחה בלהשיגו דרך הדיגיטל, יש לכך את מקומו הראוי. עלינו להודות, חיינו קלים הרבה יותר בזכות הדיגיטל. אך גם יש מחיר לקלות הזו. מחיר יקר. מחיר כבד. מחיר אשר אינו מורגש ככזה. מחיר שאנו מוכנים לשלם אותו בימינו מבלי לחשוב אפילו מה אנו משלמים. במילים אחרות, זהו לא המחיר שאנו מדברים עליו כתשלום באנליזה, אותו תשלום אשר כואב בכיס כפי שאף חשבון בנק וירטואלי ונטול מענה אישי אינו יכול להסב.
כאשר אמר לאקאן את המשפט "להגיב על טקסט זה כמו לעשות אנליזה", אני בספק אם ידע הוא לחזות מראש את משחק התגובות שקוראים לו מדיה חברתית. כמובן שזו לא הייתה המהות בכלל שהמילה להגיב (באנגלית - commenting), שכן הוא כיוון לתגובה שהיא תוצר של עבודה. של עבודה עם הטקסט. תגובה אשר כוללת את חומריותה, תגובה אשר מהותה היא לתפקד כתוצר הנזרק, מושלך החוצה מן הסובייקט, מושלך ומנותק ממנו, חתיכה הנופלת מבשרו, מבשר גופו בשפה. להגיב באופן הזה אין זה שגר-ושכח, זוהי תגובה אשר היא עצמה כוללת מחיר מסוים.
תגובה כזו מכוונת לאחר – הנה אני מגיב לך, נותן לך את תגובתי. את תוצר עבודתי בשפה. תוצר של העבודה שלי עם הטקסט שלך, אותו קראתי, עיבדתי, שחקתי את דפיו מרוב קריאה, וכתבתי את התגובה, חשבתי אותה, הבעתי אותה, ערכתי אותה, והבאתי אותה אל הממד החברתי. כעת, התגובה אינה רק שלי, היא שם, במנותק ממני, וניתן להגיב עליה חזרה.
החזרה הזו, שכן התגובה הינה כבר חזרה בתצורת עיבוד, "השולח מקבל את מסרו שלו מהנמען בצורתו ההופכית" [2], זו אותה החזרה אשר מציינת את הקריא(ע)ה של הטקסט, את השיסוע שלו, את הע(א)יבוד שלו. ובמובן מסוים היא גם מציינת את מה שאינו יכול לחזור, את מה שהלך ואבד, את החיתוך הזה של העבודה האנליטית, את מה שנחתך ונפל כדי שיתאפשר משהו אחר.
התמונה מתוך:
Saint Jerome Writing by Caravaggio (1605-6)
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.