
הפעם מתוך מכתבו אל יונג, מתאריך 7.4.07. מתוך הוצאה לאור - רסלינג, בתרגומו של חיים מחלב.

שמעתי לאחרונה שאומרים שז'אק-אלן מילר אומר כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. זה נכון... אבל הוא שאל את זה מפרויד, שגם הוא שאל את זה מפתגם צבאי עתיק יומין, אולי קרל פון קלאוזביץ, אולי אפשר לחזור גם אם סון דזו (אומנות המלחמה), זה לא העיקרון, השאלה היא למה זו ההגנה הטובה ביותר.
אני מסתכל סביב, על מה שקורה בימים אלו, ולדעתי - אין לנו מושג יותר איך להילחם. הדמוקרטיה לא יודעת להילחם. המציאו מושג כזה "דמוקרטיה מתגוננת", זה המושג הכי חושפני שקראתי בשנים האחרונות בקשת הפוליטית. זה בעצם אומר "דמוקרטיה לוחמנית", ניצול של כלים ומערכות דמוקרטיים כדי להילחם בדמוקרטיה. אנחנו חווים משהו מזה כאן, ולא מבינים - זה לא נכנס לקודקוד ראשינו - אם לא נלחם, לא תהיה דמוקרטיה. ולא "נלחם על קיום המדינה", אלא "נלחם על קיום מדינה דמוקרטית".
טוב, חזרה אל פרויד. למה מבחינה פסיכואנליטית, פרויד מגדיר את המלחמה כהגנה הטובה ביותר? למה מילר מאמץ את זה? למה העוסקים בפסיכואנליזה, כדאי שישקיעו מעט חשיבה על זה.
התמונה מתוך:
Boshin War Battle of Toba–Fushimi by Unknown author (1868)
![]()
פסקה מתוך מכתבו של פרויד אל יונג, עם אותו פתגם צבאי עתיק יומין שמזמין אותנו לברור את הגישה שלנו.
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.