משפטים רודפניים ומנגינות עבריות

ידוע לכולם, זה כבר על גבול הקלישאה, שפרויד לא אהב מוסיקה. אני חושב שזה מצחיק לומר זאת כך, אני לא כל כך קונה את זה, אולי נכון יותר לומר שהוא פחות נטה למוסיקה. אבל לחיות בזמנו של פרויד, להיות דמות יחסית ציבורית, ולא להאזין למוסיקה בכלל... זה על גבול הביזאר. אבל למה צריך את התאוריות המוזרות שלי כשאפשר לקרוא קצת פרויד...

מתוך מכתב אל קארל אברהם, 17 במאי 1914, מתייחס פרויד אל תרגומים שעשתה בתו (אנה) ליצירתו של לורד ביירון המכונה "מנגינות עבריות" (למסוקרנים, קישור בתגובה הראשונה). היא תרגמה אותם לגרמנית, ופרויד מביע את אהבתו לתרגום, אשר לדעתו מתחרה על תרגומו של אוטו גילדמייסטר (המתרגם הידוע של לורד ביירון לגרמנית).

"המנגינות העבריות" זו לא סתם אסופה של שירה, אלו שירים שמלכתחילה ייועדו להלחנה על ידי יצחק נתן, מלחין יהודי ידוע. קיים תרגום לעברית אגב, שיצא בהוצאת אחיאסף אי שם בשנת 1944, עם חידוש בשנת 1983.

את התרגום של אנה, אנחנו למדים מכתיבתו, פרויד עודד. לטענתו, היא תרגמה גם משוררים אחרים. לא בדקתי... אולי קיימים תרגומים אלו היכנשהו... זה מעניין ההתנסות הזו בתרגום שירה.

האם פרויד גם האזין למנגינות? אני בספק אם לא. זה נשמע לי על גבול האבסורד להניח מידית שמעולם לא האזין להן. האם אהב? זו כבר שאלה אחרת.

אסיים במילים שחותמות את השיר האחרון בספרו של ביירון -

Alas! for them, though not for thee,
They cannot choose but weep the more;
Deep for the dead the grief must be
Who ne'er gave cause to mourn before.